למה עברנו לשימוש באור אינפרא-אדום ליישור סנסורים ביולוגיים
כשמייצרים סנסורים ביולוגיים, צריך למעשה לנווט בין שני קצוות: צריך מספיק חום כדי ליישר את השכבות האורגניות הרגישות, אך אם החום גבוה מדי, החומר ייהרס.
לכן ויתרנו על שימוש באוויר חם ועברנו לשימוש במנורות אינפרא-אדום.
אופני החימום הרגילים הם לא יעילים – הם מחממים את כל החדר רק כדי לחמם חלק קטן בלבד. בנוסף, שאיבת אוויר חם בחדר נקי עלולה לגרום להצטברות של חומרים לא רצויים בקרבת הסנסורים. אור אינפרא-אדום שונה – הוא משתמש בקרינה כדי להעביר אנרגיה ישירות למקום הנכון. אין צורך באוויר או אבק – רק חום.
זה מהיר. מאוד מהיר.
בעבר היה צורך לחכות שעות עד שהחומרים יתיישרו, אך עכשיו די בשניות בלבד. מכיוון שהחומרים של הסנסורים סופגים את האנרגיה ישירות, אין צורך לבזבז זמן או חשמל על חימום האוויר סביב החומרים.
זה גם תואם את המגמה לייצור ללא עופרת – אנחנו יכולים להשתמש באור אינפרא-אדום כדי לגרום לתהליך הפולימריזציה. זה פשוט.
הסוד נמצא בהגדרת האורך הגלי
חומרים ללא עופרת הם רגישים מאוד – טווח הטמפרטורות האפשרי הוא קטן מאוד. אם עוברים את הגבול, החומרים עלולים להיהרס. עם אור אינפרא-אדום, ניתן לשלוט באורך הגלי – אם זה גל קצר או גל בינוני – כדי שיתאים לחומרים שאנו משתמשים בהם. זה כמו לכוון רדיו עד שהאות יהיה ברור.
אבל זה לא קסם
יש גם חסרונות – אור אינפרא-אדום בעל עוצמה גבוהה יכול לגרום לנזק לחומרים. אם הסנסור עשוי מחומרים שמתרחבים בקצבים שונים, החום הגבוה עלול לגרום להפרדת השכבות. זה נקרא דלמינציה, וזו בעיה חמורה.
הסוד נמצא בהורדת הטמפרטורה בצורה מבוקרת – צריך לעשות זאת בזהירות כדי שהחומרים לא ייפגעו.
אם עדיין משתמשים במחממים רגילים, אז מנורות אינפרא-אדום הן פתרון מצוין. צריך רק לחבר אותן למערכת הקיימת, וזהו. היתרון הגדול? החשבון שלנו על חשמל ירד, כי האנרגיה נצרכת רק בזמן היישור האמיתי של החומרים, ולא במהלך שלב החימום הארוך.