למה אנו מחשיפים את החיממים שלנו לתנאים קיצוניים (ולמה זה חשוב)
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, טיפות מים שנופלות ישירות מהמקלחת, והטמפרטורות משתנות במהירות מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד.
אנו מייצרים את החיממים שלנו לפי סטנדרטים IP66, כדי למנוע חדירת מים. אך הבעיה היא שאותו חוסם שעובד ביום הראשון, לא תמיד עובד גם ביום האלף.
הרטיבות הבלתי נראית
המים לא תמיד “חודרים” פנימה – לפעמים הם חודרים בחשאי. אדי המים יכולים לחדור דרך החוסמים והחומרים האפוקסיים עם הזמן. זה תהליך איטי, אך ברגע שהרטיבות מגיעה לרכיבים האלקטרוניים, הדברים יכולים להשתבש. יכולה להתרחש חמצון, וכן תקלות חשמליות.
לכן אנו מבצעים “בדיקות זקנה בתנאי לחות גבוהה”. בעצם, אנו משאירים את המכשירים בתנאי לחות גבוהה וחום גבוה, ומחזירים אותם לשם שוב ושוב. אנו מנסים לשבור אותם במעבדה, כדי שהם לא יתקלקלו בבית הלקוח.
מעבר לתווית IP66
תווית IP66 היא טובה – היא אומרת שהמכשיר יכול לעמוד בזרם מים חזק. אך האויב האמיתי הוא מחזור האדים, הקירור וההתעבה של המים. חשבו על זה: אדים נכנסים למכשיר, מתקררים, והופכים שוב לטיפות מים על הרכיבים החשמליים. אם החוסם מתכווץ או מתעוות אפילו במידה קטנה, נוצר מצב של קצר חשמלי.
אנו מחשיפים את המכשירים שלנו למאות מחזורים כאלה. אנו רוצים לראות אם החומרים יתקלקלו או יתעוותו תחת הלחץ. אם הם לא עומדים בבדיקות האלה, הם לא יוצאים מהמפעל.
האיזון הקשה
אפשר לחשוב, “פשוט יש לחסום את המכשיר טוב יותר!” אך יש בעיה: אם נחסום את המכשיר יותר מדי, החום יישאר בתוכו. זה יגרום לכך שהרכיבים הפנימיים יתחממו יותר מדי, והנורה תתקלקל מוקדם מדי.
זו מלחמה תמידית בין הרצון למנוע חדירת מים לבין הצורך לאפשר לחום לצאת החוצה. אנו מבזבזים הרבה זמן על כוונון דרכי האוורור והקירור, כדי למצוא את הנקודה האידאלית.
אנו לא מנחשים כמה זמן המכשירים יחזיקו מעמד. אנו פשוט ממשיכים לבדוק אותם, עד שהנתונים יראו לנו שהחוסמים עובדים כראוי.